"אני רגילה להסתובב בכנסים בביטחון. עבדתי קשה כדי להפוך לגורם מוביל בתחומי, וההערכה שאני מקבלת היא בהתאם. אבל בכנס המקצועי האחרון, התרשמתי שיש עניין סביב הישראליות שלי. זה משפיע על כל ההרגשה".

השינוי הזה בהרגשה של רופאה בכירה אחת, פרופ' ענת לבנשטיין, סמנכ"לית שירותים אמבולטוריים ומנהלת מערך עיניים במרכז הרפואי תל אביב, עלול להפוך מהר מאוד לבעיה של כולנו. הוא רק סימן אחד, חמקמק ולא מדיד, לאופן שבו היחס הפוליטי לישראל בעולם משפיע על מערכת הבריאות הישראלית, באופן שעלול להפוך למדיד מאוד

כשמאמר עובר ביקורת עמיתים, הם יודעים מי החוקר ומהיכן הוא מגיע. אני חושב שיש סיכון אמיתי להשפעה שלילית גם על מאמרים וגם על גראנטים", אומר אורן כספי, מנהל היחידה לאי־ספיקת לב ברמב"ם ויו"ר האקדמיה הלאומית הצעירה לרפואה ומדע, "אבל צריך להיזהר בנוגע לשאלה מתי מתחילים לצעוק 'אנטישמיות'. צריך לעשות זאת רק כשיש ראיות".

כספי עצמו החליט לנקוט גישה פרואקטיבית ולא כועסת. "ב־7.10 קיבלנו יחד עם המון תמיכה גם הודעות על הפסקה חד־צדדית של מחקרים, כי 'אולי לא תהיו פנויים'. נאלצנו להיכנס ל'טורבו' ולהגיד שאנחנו כאן וממשיכים לדלוור. הצלחנו לשמר 38 מתוך 40 פרויקטים שכבר היו בסיכון".

הפעילות הזאת השתלמה, מה שמעיד שדעת הקהל העולמית עדיין גמישה, והמאבק רחוק מלהיות אבוד. "עכשיו כן חזרנו להתחיל דברים חדשים. אולי כי בחודש הראשון ממש יצאנו מגדרנו כדי לשמר את הקשרים ולהציע כמה שיותר שיתופי פעולה. גם אנשים שלנו שעברו אובדנים לא פשוטים לקחו חלק במאמץ הזה", אומר כספי.